תיבון נולד וגדל בקיבוץ צרעה שבמטה יהודה, ולו אח ואחות. הוריו, הנמנים עם מייסדי הקיבוץ, נישאו ב-1952. אימו, עליזה תיבון לבית קרפט, היא בתם של ארנה קרפט לבית הלה (אחותה של המחנכת טוני הלה) והסופר הגרמני-ישראלי ורנר קראפט. אביו, יואב תיבון (פפרמן), כיהן כראש מועצה אזורית גיזו ואחר-כך כסגן ראש מועצה אזורית מטה יהודה, והוא בנם של ד"ר עמנואל פפרמן, ממייסדי הספרייה הלאומית, וד"ר יולן אדליץ-פפרמן, מרצה לכימיה אורגנית באוניברסיטה העברית בירושלים, מהמרצות הראשונות לכימיה באוניברסיטה זו.
תיבון למד בבית הספר האזורי בקיבוץ גבעת ברנר ועשה שנת שירות בערד במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד.
בנובמבר 1981 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מטכ"ל. לאחר טירונות צנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם ביחידה וכן הכשרה כמפקד כיתה. לחם במלחמת לבנון הראשונה, שבה לקחה סיירת מטכ"ל חלק פעיל כיחידת חי"ר, מונה כמש"ק למפקד צוות ביחידה, והשתחרר לאחר שירות של מספר שנים.
לאחר מינויו של משה יעלון למפקד סיירת מטכ"ל, ב-1987, חזר תיבון לשירות הצבאי ולתפקיד מפקד צוות ביחידה. הוא היה אמור לצאת לקורס קצינים, אולם עקב השתתפותו במבצע מיוחד של היחידה בוטלה תוכנית זו, ובסיום המבצע הוענקו לו דרגות הקצונה. תיבון שירת ביחידה עד 1989 והתקדם עד לתפקיד מפקד הפלגה הייעודית של הסיירת.
ב-1989 עבר לחטיבת הצנחנים, שם שירת כסגנו של מפקד גדוד 890 של הצנחנים, גדי שמני, ומילא את מקומו במשך מספר חודשים לאחר ששמני נפצע בתאונת דרכים. ב-1993 מונה למפקד גדוד 202 של הצנחנים, והוביל אותו בלחימה בדרום לבנון. ב-1995 עבר להדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה אך לאחר מספר חודשים נקרא לחזור ולפקד על גדוד 202 לאחר פציעתו של חגי מרדכי בקרב בלבנון. בתפקידו הבא מונה לסגן מפקד החטיבה. לאחר לימודים צבאיים בבית הספר לפיקוד ומטה של חיל הנחתים האמריקני בבסיס קוונטיקו שבווירג'יניה, אותם סיים בהצטיינות, קודם ב-1997 לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת עציון.
ב-1999 מונה למפקד חטיבת יהודה, האחראית על גזרת חברון, תפקיד בו שימש עד 2001. בעת שכיהן כמח"ט יהודה התפרסם בתקשורת כי מתח ביקורת על הסכם חברון, והוא קיבל על כך הערה ממפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון, תא"ל בני גנץ. תיבון, כמפקד החטיבה המרחבית, יחד עם קבוצת מפקדים נוספים מיחידות השדה ובהם מח"ט הנח"ל (יאיר גולן), מח"ט גולני (משה תמיר), מח"ט הצנחנים (אביב כוכבי), וקצין האג"ם של פיקוד המרכז (גל הירש), היה מהדוחפים לפעול כנגד מקורות הטרור הפלסטיני בקסבות ובמחנות הפליטים במהלך האינתיפאדה השנייה למרות היותם מרחבים אורבניים צפופים ומסובכים ללחימה, ועל אף היסוסי הפיקוד הבכיר של צה"ל. בין יולי 2002 לאוגוסט 2004 שירת כמפקד חטיבת הנח"ל.
לאחר שקודם לדרגת תת-אלוף שירת בשנים 2004–2006 כראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה, בתפקידו הבא מונה לקצין חי"ר וצנחנים ראשי בשנים 2006–2007. ביולי 2007 מונה למפקד אוגדת אזור יהודה ושומרון ועמד בראשה עד אוקטובר 2009. תקופת כהונתו כמפקד אוגדת יהודה ושומרון הייתה השקטה ביותר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, ובמהלכה בוצע פיגוע אחד בתחומי הקו הירוק שמקורו ביו"ש, ונהרגו 11 חיילים ואזרחים ישראלים כתוצאה מהטרור הפלסטיני. בתקופת כהונתו חל שיפור משמעותי בקשרים בין צה"ל למנגנוני הביטחון המסכל של הרשות הפלסטינית בגדה המערבית, והוסרו רבים מהמחסומים בגדה.
כמו קודמיו בתפקיד, גם תיבון נדרש לסוגיית פינוי המאחזים ביהודה ושומרון. כתוצאה מכך, החלו פעילי ימין להפגין באופן קבוע מול ביתו בתל אביב. מחאה זו לא הייתה מקובלת על כל אנשי הימין. פנחס ולרשטיין, מנכ"ל מועצת יש"ע, אמר כי "ההתיישבות צריכה להכיר תודה לתיבון על המעשים שהוא עושה לביטחון עם ישראל".
בשנים 2009–2011 פיקד על המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. ב-19 בינואר 2012 הוענקה לו דרגת אלוף, והוא מונה למפקד הגיס הצפוני של צה"ל.
במהלך מבצע צוק איתן מינה הרמטכ"ל בני גנץ את תיבון לאחראי על התחקירים של צה"ל בנוגע לאירועים רגישים הכוללים פגיעה באזרחים בלתי-מעורבים בעזה. תיבון פרש מצה"ל בשנת 2015.
מקור : ויקיפדיה , מרץ 2026