רוסו נולד, גדל והתחנך בקיבוץ חולתה שבגליל העליון. אמו נועה לבית רזניק, ילידת עפולה, הייתה לוחמת בפלמ"ח. אביו דרור, אף הוא לוחם בפלמ"ח, הוא נצר למשפחת רוסו מביטולה שביוגוסלביה. אחיו רון שירת כמפקד טייסת בחיל האוויר.
בנעוריו שיחק כדורסל בקבוצת "הפועל כפר גלעדי-חולתה", והיה שותף בהעפלתה לליגה הלאומית. לפני הגיוס עשה שנת שירות כמדריך בתנועת "המחנות העולים" בקריית ביאליק. בין חניכיו היה גם אביב כוכבי.
התגייס לצה"ל בשנת 1978, והתנדב ליחידת שלדג בראשיתה, כשהייתה כפופה למפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי ומסונפת לצנחנים. עבר מסלול הכשרה כלוחם, וכן הכשרה כמפקד כיתה. כשהקצין שפיקד על הצוות הועבר מתפקידו, מונה למפקד הצוות תחתיו, על אף היותו בדרגת סמ"ר. בשנת 1981 השתחרר מצה"ל, לאחר שסירב לבקשת מפקדיו לצאת לקורס קצינים, בטענה שאין לו אמון בקורס שאותו סיימו בהצלחה, בין השאר חיילים שהוא הדיח מהיחידה.
לאחר שחרורו שב לקיבוץ ועבד כחקלאי. אולם עד מהרה שב לשרת ביחידת שלדג, כמפקד במילואים בתנאי קבע במשך כחצי שנה, לצורך מבצע מיוחד שביצעה שלדג בשיתוף עם סיירת מטכ"ל. במלחמת שלום הגליל לחם בשורות יחידת שלדג, כמפקד צוות ובהמשך כמפקד פלגה. במהלך המלחמה פעל הכוח עליו פיקד בציר החוף, ולקח חלק במבצעים רבים שנותרו מסווגים עד ימים אלה. בין היתר הוביל את חייליו בקרב לכיבוש מתחם המוזיאון בביירות. בהמשך עסק עם פלוגתו בטיהור מפקדות מחבלים. לאחר המלחמה חזר לשירות קבע כמפקד פלגת לוחמים והוענקה לו דרגת סרן, לאות הערכה על תפקודו במלחמה, זאת מבלי שעבר קורס קצינים. את המלחמה הגדיר כעבור שנים כ"מעניינת". בשנת 1983 מונה למפקד פלגת המילואים של היחידה. בשנת 1985 עבר לסיירת מטכ"ל ומונה לסגן מפקד היחידה, בתקופת עמר בר-לב ומשה יעלון. בשנת 1987 סיים את תפקידו והשתחרר שוב מצה"ל. לאחר שנתיים חזר ושימש כפרויקטור בסיירת.
בשנת 1991 הועלה לדרגת סא"ל ומונה למפקד גדוד רותם בחטיבת גבעתי, ושימש בתפקיד עד שנת 1992. לאחר מכן מונה למפקד יחידת מגלן בין השנים 1992–1994, ונחשב למפקד הבולט בתולדות היחידה, וכמי שקידם את רמתה המקצועית באופן משמעותי ושיפר את הדימוי שלה בתוך הצבא. בתקופת פיקודו הוביל את לוחמי היחידה בשורה של מבצעים, ובהם מבצע דין וחשבון.
בשנת 1994 הועלה לדרגת אל"ם ומונה למפקד עוצבת חצי האש, ושימש בתפקיד עד שנת 1997. במהלך שנת 1997 היה חניך במכללה לביטחון לאומי. לאחר מכן מונה למפקד חטיבת הנח"ל בין השנים 1998–2000, ואף האריך את תפקידו במספר חודשים על מנת לפקד על החטיבה בעת הנסיגה מלבנון בשנת 2000. כמפקד החטיבה הוא זכה להערכה רבה על תפקודו
בשנת 2001 הועלה לדרגת תא"ל ומונה למפקד עוצבת האש, ושימש בתפקיד עד שנת 2003. כמפקד האוגדה לקח חלק בהפעלת יחידות האוגדה במבצע חומת מגן. בנוסף פעל לשיתופה של יחידת מגלן הכפופה לאוגדתו בפעילות הסיכול הממוקד בשטחים. ".
לאחר מכן מונה למפקד עוצבת הפלדה בין השנים 2003–2005, ובין היתר פיקד על כוחות האוגדה בביצוע תוכנית ההתנתקות ביישובי צפון השומרון בשנת 2005. משנת 2005 עבר תפקידים שונים בהמתנה לקבלת דרגת אלוף. בין השאר היה פרויקטור מטעם הרמטכ"ל לקשר עם הציבור הדתי לאומי לאחר ההתנתקות. במהלך מלחמת לבנון השנייה שימש כעוזר ראש אמ"ץ למבצעים מיוחדים, במסגרת זו היה אחראי על היחידות המיוחדות ושיתוף הפעולה ביניהן, ויזם ותכנן מבצעים מיוחדים רבים במהלך המלחמה, הבולט שבהם הוא מבצע חד וחלק. לאחר המלחמה ריכז עבודת מטה בנושא הקמת מפקדת שליטה מרכזית לכוחות המיוחדים.
ב-12 באוקטובר 2006 הועלה לדרגת אלוף, ומונה לראש אגף המבצעים. בתפקיד זה שימש בין היתר במהלך תקיפת הכור הגרעיני בסוריה, מבצע שני מגדלים, המשט לעזה ומבצע עופרת יצוקה. כמו כן עמד בראש ועדת הצל"שים המטכ"לית. בתפקידיו אלו שירת עד 4 באוקטובר 2010. ב-21 באוקטובר 2010 מונה למפקד פיקוד הדרום. באוגוסט 2011 פיקד על תקיפות צה"ל ברצועת עזה, בעקבות מתקפת הטרור בדרום ישראל. ב-20 בינואר 2013 החליט לפרוש מצה"ל, וב-4 באפריל סיים את תפקידו. לאחר חופשת פרישה, השתחרר מצה"ל ב-31 בינואר 2014.
ב-26 בפברואר 2015 החל לשרת במילואים בתנאי קבע כמפקד מפקדת העומק, ושימש בתפקיד עד 11 במאי 2017.
מקור : ויקיפדיה , מרץ 2026