מורשת תרבותית - הרחבה
הנח"ל הוקם בשנת 1949 כמסגרת לשמירת גרעיני תנועות הנוער. הנח"ל היה חיל יוצא דופן במהותו.
בשנות קיומו שילב הנח"ל את פעילותו ההתיישבותית והביטחונית בפעילות תרבותית ענפה. אחד מעמודי התווך של יצירה זו היתה להקת הנח"ל אשר ליוותה את חיילי הנח"ל מאז יסודו בכל מקום שבו התיישבו, הגשימו ולחמו.
תפקידה של להקת הנח"ל בהרמת המורל, העידוד ויצירת הווי התבטאה לא רק בנח"ל, אלא ביישוב כולו. לשירת הנח"ל חלק נכבד ביצירת הווי נחלאי ובעיצוב הזמר בארץ בכלל.
בצד מורשת קרב מפוארת ובצד התיישבות, הנח"ל היווה מודל לחיקוי, לסגנון, לשפת רחוב, לתרבות העם ולשירי הלהקות.
להקת הנח"ל, הלהקה הראשונה שהוקמה בצה"ל והיא הידועה והמצליחה מבין הלהקות הצבאיות לאורך השנים. זמרים, בדרנים ושחקנים רבים הידועים היום החלו דרכם בנח"ל.
להקת הנח״ל
להקת הנח"ל מוכרת בכל בית בישראל, להרחבה על ההיסטוריה שלה לחצו כאן.
צוות ההווי
בצמוד ללהקת הנח"ל פעל גם הרכב נפרד, צוות הווי של הנח"ל. צוות הווי זה פעל עוד משנות החמישים, ואחד מכוכביו היה מנחם לייזרוביץ' (רן אלירן). באותן השנים הייתה נחמה הנדל חברה בלהקת האם, ובהופעות המשותפת הכירו השניים, היכרות שהובילה לאחר שחרורם להקמת הצמד "רן ונמה".
תפקידו המקורי של הצוות היה לעבור ממשלט למשלט ומבסיס לבסיס על מנת ללמד את החיילים את שירי הארץ. המדריך של הצוות היה יוסי ואלד, שעבד גם עם להקת הנח"ל באותן השנים, והוא זה שצירף לצוות חייל צעיר בשם שייקה פייקוב. לצוות ההווי עדיין לא היה חומר מקורי משלו בתקופה זאת.
במשך השנים, צוות הווי של הנח"ל, כשאר צוותי ההווי, התבסס על קולותיהם של חבריו ופחות על תנועה, תפאורה ותלבושות, כאשר החומר שביצע הפך להיות מקורי. במשך שנים פעל צוות ההווי בצילה של להקת הנח"ל, ורק לקראת סוף שנות השישים זכה להכרה אזרחית. בשנת 1968 העלה הצוות את התוכנית כמה טוב. תקליט התוכנית זכה להצלחה גדולה. גם התוכניות הבאות של הלהקה, חופשה דמיונית וכל שהיה בנינו, זכו להצלחה והנפיקו להיטים תקופתיים רבים. בין חברי הצוות בשתי תוכניות אלו ניתן למצוא את האחים פיני ויזהר כהן, נגה אשד וכרמלה גזית. לאור הצלחת התקליט הראשון יצאו שירי שתי התוכניות בחברת התקליטים "הד ארצי", אך לא זכו להצלחה לה זכה כמה טוב. יזהר כהן נשאר גם לתוכנית הבאה של הצוות, שצומצם לשלושה זמרים בלבד. חברות הצוות הנוספות היו ציפי זרנקין וחני מולדובין. צוות הווי של הנח"ל פורק אחרי מלחמת יום הכיפורים.
במחנה נח"ל
במחנה נח"ל היה ירחון לחיילים, אנשי ההתיישבות העובדת וחברי תנועות הנוער, שהופיע בשנים 1991-1949 מטעם פיקוד הנח"ל ואגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון.
הגיליון הראשון ראה אור ב-1949. מ-1951 הופיעו הגיליונות באופן סדיר עד 1991. הירחון חדל להופיע בהוראת הרמטכ"ל אהוד ברק, כחלק ממדיניותו לצמצום מספרם של הביטאונים הצבאיים.
העיתון הִרבה לעסוק בנח"ל, בהתיישבות ובביטחון המדינה והקדיש מקום גם לתולדות ארץ ישראל ולראיונות עם אנשי צבא בכירים, מדינאים, סופרים ואמנים.
בין הכותבים בו היו הסופרים והמשוררים חיים גורי, נתן שחם, נעמי שמר, בנימין גלאי, ניסים אלוני ועוד. את שעריו עיטרו אמנים ידועים, בהם נחום גוטמן, ראובן רובין, שמואל כץ, שמואל בק ועוד. עורכי העיתון: אורי סלע, יצחק וייט, שמעון רכבי, רפאל ספורטה, יצחק לבני, מרדכי נאור, זאב ענר, יורם טהרלב, יוסף ארגמן, דני בירן.
העיתון הצמיח עם השנים רשימה ארוכה של כתבים וצלמים, שתפסו מקומות מרכזיים בתקשורת ובתרבות בישראל, בהם: עקיבא נוף, גדעון סאמט, יורם פרי, נחמן שי, צבי רימון, עלי מוהר, אייל מגד, ניבה לניר, אברהם חי, מנחם מיכלסון, תלמה אדמון, שוש אביגל, יגאל גלאי ובוקי נאה. תפקיד מרכזי במערכת, במשך עשרות שנים, היה לצלם אלכס גל (גוטליב).
תפוצת העיתון הגיעה בשיאה (בשנות ה-60 וה-70) ל-15 אלף עותקים.
במחנה נח"ל היה במשך תקופה ארוכה כתב עת פורץ-דרך – בתיאורים בלתי-שגרתיים של חיי הנח"ל וצה"ל, בכתבות דיוקן, בשיתוף אנשי רוח ואפילו ב"מתיחות" שזכו לתהודה גדולה בציבור.
לצפייה בגיליונות במחנה נח"ל באוסף העיתונות של הספרייה הלאומית
